הפוסט של האמא הישראלית הזאת “לכבוד” יום האישה הפך לדבר הכי חם ברשת, ואחרי שתקראו אותו – תבינו למה!

האם אישה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה? לא בטוח



“בשביל מה צריך את יום האישה?” כך נפתח הפוסט של רויטל ויטלזון יאקבס, אושיית רשת, סטנדאפיסטית ואמא לחמישה ילדים. העניין הוא, שההמשך של הפוסט, מקבל תפנית בלתי צפויה.

בפוסט שלה, רויטל חושפת את האמת הקשה על מעמד האישה באופן שצמרר אותנו. ולא, לא מדובר בקלישאות. רויטל, בדרכה הכנה, מצליחה לקלוע למקומות הכי מדוייקים, איתם כל אישה, ובעיקר אמא – תוכל להזדהות.

כמובן שהפוסט שלה הפך לויראלי וגרר מאות תגובות ומעל 1000 שיתופים. ואחרי שתקראו את הפוסט, גם אתם תרצו לשתף. פשוט גללו מטה וקראו בעצמכם.

רויטל היא אושיית רשת, סטנדאפיסטית ואמא לחמישה ילדים

וזה מה שהיה לה להגיד “לכבוד” יום האישה:

בשביל מה צריך את יום האישה?
הרי זה פאסה, הרי היום אישה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה. באמת? כל מה שהיא רוצה?

כמה נשים מגיעות לבחור מקצוע באוניברסיטה ובשכלול שיקולי פרנסה–משפחה, היא תמיד תטה למשפחה. לא אשכח את ההיא שהלכה ללמוד מחשבים ואז אמרה, מקסימום אני אהיה מורה למחשבים. מזה תמיד צריך.
וגם אם לרגע החלטת שאצלך זה יהיה שונה, את יודעת שאם הגעת לראיון עבודה, נשואה טריה, או משפחה צעירה, כולם יקחו בחשבון שאת עוד שניה בהריון. אגב כשבעלך התיישב בראיון עבודה, העובדה הזו ממש לא עניינה את זה שמולו.

התחלתי את חיי בהכי שיכנועי “אני אשת קריירה” ואני אשלם את המחיר והמשפחה שלי גם. אבל זה לא עבד. קודם כל טכנית אני היא זו שבהריון. השינויים הפיזיולוגיים של ההריון וההתאוששות של אחרי הלידה. ואת נשארת עם הפיצי ומשהו בחיבור הזה, גורם לזרועות שלך לרעוד כשאת מוסרת אותו למטפלת הראשונה. לא כולן, אני יודעת ועדיין. ולכן את זו שמסתמסת איתה 6 פעמים ביום. ובאים עוד ילדים, ועוד חיבור ועוד קושי בפרידה ואת מרגישה איך משהו בך רוצה לדעת ולהיות מעורב ונוכח.

ופתאום את כבר לא רצה קדימה, את רצה לצדדים. בית – עבודה. וההבדל בין המשכורות שלך ושלו הולך וגדל. אז כשצריך יום חופש או יום מחלה, את לוקחת אותו. כי הוא בינתיים התקדם ונהיה חשוב ובכיר ויש לו יותר דברים שקשה לבטל.
הפעם הבאה שתעיזי לבקש העלאה במשכורות גם היא מתרחקת, כי רוב הזמן לא רק שאת לא מרגישה תותחית בעבודה, את מתנצלת. מרגישה שאת לא בסדר. לא נותנת מספיק שעות ולא מספיק זמינה.
ומסביב בעבודה זה דומה, נשים שמגיעות בשבע כדי להספיק את השעות שלהן. “נופלת לה העט” בשלוש, ביטוי כל כך מגעיל, לנשים עם מחויבות כפולה. גם למעסיק וגם לבית. עם הפחד מהפקקים. אמהות עובדות שונאות ישיבה בשלוש, כשהצליל של הוייז מסגיר את זה שאת מוודאת שאת מגיעה לאסוף בזמן.
יבואו ויגידו, את אשמה (ברור, מתי אני לא). היית צריכה לשחרר, לאפשר, לחלוק. באמת? האם זה פשוט שם? החלוקה של 50/50 אפשרית מהרגע הראשון? האם שנינו התנפלנו על משימת גידול הילדים, ופשוט אני לקחתי יותר? לא יודעת להגיד. אבל בפועל לקחתי יותר. והשותף שכל כך התעקשתי לראות בו כזה, אולי באשמתי, אולי באשמת החיים הפך לעזר כנגדי. מתקשרת אליו אם צריך, מפעילה אותו אם צריך.

 

האם באמת אישה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה?
כל ילדה? נערה? בחורה?
את רוצה לשיר, תשירי! פשוט לא בכל מקום.
אם את רוצה לבחור? תבחרי! יש המון גברים שתוכלי לבחור בהם.
את רוצה ללכת לפוליטיקה! לכי, יש לך מקום משוריין.
את יכולה לעבוד במה שאת רוצה. רק אל תתפלאי שהמקבילה הגברית שלך מקבל פי שלוש. הוא ביקש! לך לא היה נעים!
את רוצה לשלב אמהות וקריירה? בבקשה! פשוט תעדכני את כל המסגרות שיפסיקו להתקשר רק אלייך, יש לילדים גם אבא.
את רוצה להתקדם להנהלה? בשמחה ממש, יש הרבה נשים בהנהלה של חברות גדולות. במשאבי אנוש.
תעשי מה שאת רוצה. מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, ומאחורי כל אישה מצליחה עומדת משפחה מפורקת.
את רוצה לעבוד עד מאוחר? תעבדי. רק אל תופתעי ששואלים אותך מה עם הילדים. אגב, את בעלך לא שאלו.
תאכלי מה שאת רוצה. אבל אל תתקעי, שלא יחשבו שאת איזה בהמה.
את רוצה להצחיק, תצחיקי. אבל בחייאת בלי קללות, לא מתאים פה מלוכלך לאישה.
שימי לב למה שאת לובשת
שימי לב למה שאת אומרת
שימי לב לאיפה שאת הולכת
את לא עובדת – לא טוב
את כן עובדת – לא טוב
התחתנת מוקדם – לא טוב
התחתנת מאוחר – לא טוב
עשית מהר ילדים – לא טוב
ריווחת בין הילדים – לא טוב
תקבלי את הצורה שלך
תשמרי על הצורה שלך
קבלי את שינויי החיים
תמתחי את שינויי החיים

 

עדיין צריך את יום האישה
בשביל לפתוח ולדבר על הקשיים.
בשביל לקרוא על נשים שלא רק מספרות לי מה הטייטל אליהן הן הגיעו. אלא על הדרך, על המחירים, על השילוב.
בשביל שידברו על הלבטים הייחודיים לתלמידה או האזרחית או העובדת.
שיסבירו לי שאין דלת זכוכית, כי אין שם זכוכית ולא דלת.
רק אני והבחירות שלי.
ושאני לא צריכה להיות כמוהו – אלא צריכה להיות כמוני
ושמה שאני בוחרת זה בסדר וזה בתהליך.
ושאני טובה
ושאני רק עושה את הכי טוב ובכל הכח שאני יכולה.

אז אתם חושבים על הפוסט של רויטל? עלינו, בכל אופן, היא ועוד איך הצליחה להשפיע. אתם מוזמנים להגיב ולשתף

שתפו עם החברים שתפו עם החברים