הבחור הזה לקח LSD וצייר את אותו ציור 9 פעמים כדי להראות מה זה עושה למוח שלנו… התוצאה – מצמררת!

אל תנסו את זה בבית!



מי שלא ניסה סמים (וטוב שכך), לעולם לא ידע איך באמת זה מרגיש. אנחנו כבר יודעים שסמים מזיקים לבריאות, פוגעים במוח, בריכוז וביכולות הקוגנטיביות שלנו, והתמונות הבאות לגמרי מוכיחות את זה.

בשנות ה-50, ממשלת ארה”ב ערכה ניסויים רבים בסמים פסיכוטומימטיים (סמי הזיה). אחד הניסויים הללו כלל סימום של נבדקים אנושיים בכמויות מדודות של הסם LSD ולאחר מכן מעקב אחר ההתנהגות שלהם.

בניסוי הבא, אוסקר ג’ניגר, פסיכיאטר מאוניברסיטת קליפורניה-אירווין הידוע בעבודתו על אסיד, רצה לבדוק איך הסם משפיע על המוח ותפיסת המציאות. הוא נתן לאמן קופסת פעילות מלאה בעפרונות צבעים וביקש ממנו לצייר את חוויותיו מ-LSD.

האמן היה צריך לצייר את אותו הציור מספר פעמים במהלך הניסוי. כפי שתראו הדברים מתחילים באופן די רגיל, אבל לא לוקח הרבה זמן עד שתפיסת המציאות של האמן של מתחילה להתעוות. 9 הציורים הבאים שלו נותנים הצצה מרתקת למסע ההזיות שלו, מתחילתו ועד סופו כשהשפעת הסם מתפוגגת. מצמרר!

1. 20 דקות לפני המנה הראשונה (50 מיקרוגרם)

הרופא המטפל מציין – “המטופל בוחר להתחיל לצייר עם פחם” וכותב בדוחות הניסוי – “מצב נורמלי … אין השפעה מהתרופה עדיין”.

2. 85 דקות לאחר המנה הראשונה ו-20 דקות לאחר המנה השנייה (50+50 מיקרוגרם)

הנבדק נראה באופוריה. “אני רואה אותך בבירור, כל כך ברור. זה… אתה… הכל… יש לי קצת בעיה בשליטה בעיפרון הזה. נראה שהוא רוצה להמשיך.”

3. שעתיים ו-30 דקות לאחר המנה הראשונה

המטופל נראה מאוד ממוקד בציור. “קווי המתאר נראים נורמליים, אבל מאוד חיים – הכל משנה צבע. היד שלי חייבת לעקוב אחר השורות. אני מרגיש כאילו התודעה שלי ממוקמת בחלק אחר של הגוף שלי שפעיל עכשיו – היד שלי, המרפק שלי… הלשון שלי.”

4. שעתיים ו-32 דקות לאחר המנה הראשונה

נראה שהנבדק מרותק מדפי הציור. “אני מנסה עוד ציור. קווי המתאר של המודל הם נורמליים, אבל עכשיו אלה של הציור שלי לא. גם קווי המתאר של היד שלי משונים. זה לא ציור טוב נכון? אני מוותר, אני אנסה שוב … “

5. שעתיים ו-35 דקות לאחר המנה הראשונה

הנבדק עובר במהירות לציור נוסף. “אני אצייר ציור בפעם אחת… בלי לעצור… שורה אחת, בלי הפסקה!” עם השלמת הציור הנבדק מתחיל לצחוק, ואז הוא הופך להיות מוקסם ממשהו על הרצפה.

6. שעתיים ו-45 דקות לאחר המנה הראשונה

הנבדק מנסה לטפס לתוך תיבת פעילות, והוא נסער – מגיב באיטיות אחרי שקיבל הצעה לצייר עוד קצת. הוא הפך ל-לא מילולי. “אני …הכל… השתנה… הם קוראים… הפנים שלך… שזורים… מי…” הנבדק ממלמל בקול שקט ולא ברור. לאחר מכן הוא בוחר לצייר באמצעות צבע אחר שנקרא “טמפרה”.

7. 4 שעות ו-25 דקות לאחר המנה הראשונה

הנבדק נשכב על המיטה ובילה כשעתיים בשכיבה, מנופף בידיו באוויר. החזרה שלו לתיבת הפעילות היא פתאומית ומכוונת, והוא משנה את אמצעי הציור לעט ולמים. “זה יהיה הציור הטוב ביותר, כמו הראשון, רק טוב יותר. אם לא אהיה זהיר אני אאבד שליטה על התנועות שלי, אבל אני לא, כי אני יודע. אני יודע”. הוא חזר שוב ושוב על משפט זה ותוך כדי שהוא מצייר הוא רץ הלוך וחזור בחדר.

8. 5 שעות ו-45 דקות לאחר המנה הראשונה

הנבדק ממשיך לנוע בחדר, חוצה את החלל בדרכים שונות. כשעה וחצי לפני שהוא מתיישב לצייר שוב – נראה כי ההשפעות של התרופה חלפו. “אני מרגיש שוב את הברכיים, אני חושב שזה מתחיל להתפוגג. זה ציור די טוב – קשה לאחוז את העיפרון הזה “(הוא מחזיק עפרון ציור).

9. 8 שעות לאחר המנה הראשונה

הנבדק יושב על המיטה. הוא מדווח שתחושת הסימום נעלמת בהדרגה, חוץ מעיוותים מזדמנים של הפנים שלנו (החוקרים). אנחנו מבקשים שיצייר ציור אחרון והוא ניגש לבצע במעט התלהבות. “אין לי מה לומר על הציור האחרון, זה רע ולא מעניין, אני רוצה ללכת הביתה עכשיו.”

מקור: Boredpanda / juraganyeri
שתפו עם החברים שתפו עם החברים