העולם שלכם עומד להתהפך… מסתבר שהביצית היא זאת שבוחרת את הזרע ולא הפוך! איך זה הגיוני? הכל בכתבה הבאה…

אם לשפוט לפי הביצית הבררנית, זכות הבחירה מאז ומעולם הייתה נתונה בידי נשים!



ביצית פוגשת זרעון, מתרחשת הפרייה ונולדים תינוקות. פשוט? לא ממש. הכירו את המושג החדש – “חופש הבחירה”. בעצם הוא לא ממש חדש, פשוט לא ידענו שהוא תקף גם כשמדובר בפלא הבריאה.

מסתבר שהביצית מנהלת סוג של דיאלוג עם הזרעון לפני שנותנת לו לחדור אליה. כך, ההפריה זו לא בדיוק תחרות, אלא יותר מירוץ מאד הגון.

מחקרים מראים שביציות נוטות למשוך אליהן סוג מסוים של זרע, אם יש להן הזדמנות. לא יאמן כמה הביציות שלנו בררניות!

מיתוס: המירוץ של הזרע

כל זוג שמתכנן להרחיב את המשפחה בטוח שהזרע ממהר לקראת ביצית. הזרע מוכן, הביצית במיטבה ואז הכל מתחיל. מיליונים של זרעונים נעים לכיוון הביצית היחידה. אם X פוגש את X קיבלנו בת, אם X פוגש את Y, קיבלנו בן. ועכשיו בואו נשכח את כל מה שידענו.

ביציות מסרבות להיות כנועות. הן בוחרות בעצמן את הזרע.

זו אף פעם לא הייתה תחרות או מירוץ, כי המנצח כבר נבחר. במילים אחרות, הביצית כבר בחרה את סוג הזרע לו תרשה להיכנס פנימה. ביציות הן שחקניות מפתח בתהליך הרביה. לא הזרע בוחר את הביצית, אלא הביצית את הזרע.

Credit: brightside

בקיצור, מי שמחליט איזה זרעון ייכנס ואיזה יישאר בחוץ זו הביצית. הבחירה נעשית ברמה התאית והיא מאד מורכבת.

תכירו את חוק מנדל

Credit: © Pixabay

חוק מנדל הוא חוק ההפרדה והוא גם נקרא “חוק התורשה”, כי כל אחד משני ההורים מחזיק אצלו שני העתקים של אותו גן.

השלב הבא בתהליך הוא “הפריה אקראית” בו הגנים מחולקים באופן אקראי לגזירי DNA עם העתק אחד בלבד. כך טענו חוקרים עד לא מזמן, אבל הם שינו את דעתם.

ניסוי חדש רמז על תיאוריה שונה: בחלק הראשון של הניסוי, עכברים-נקבות קיבלו גן אחד בריא וגן אחד פגום שהגביר את האפשרות לחלות בסרטן האשכים. אצל עכברים-זכרים כל הגנים היו תקינים והתוצאה הייתה בהתאם לחוק מנדל.

ומה אז?

בחלק השני של הניסוי המצב היה הפוך. עכברים-זכרים קיבלו את המוטציה הסרטנית של הגן ועכברים-נקבות את הגנים הרגילים. והנה זה קרה! רק 27% מהביציות קיבלו את גרסת המוטציה כאשר המספר הצפוי היה אמור להיות כ-75%!

מה אפשר להבין מכך? שהביציות יודעות לבחור גנים “לא פגומים”. כלומר ההפריה היא בכלל לא אקראית, אלא לגמרי מוטה גנטית.

אז מה המסקנה?

האם זה תמיד היה ככה? אם כן, איך זה נעלם מעיני המדענים לאורך עשרות שנים?

הנה שני הסברים אפשריים:

1. המשיכה בין ביצית לזרע מאד תלויה במולקולה של חומצה פולית. מטבוליזם של ויטמין B או חומצה פולית שונה בין ביצית לזרע. ההבדלים האלה יכולים להיות הגורם להגברת המשיכה בין זרע לביצית.

2. זרע כבר נמצא בנתיב ההפריה הנשי כשהוא נע לכיוון הביצית. אבל הביצית יכולה להיות עדיין לא מפותחת במלואה באותו רגע. ייתכן והביצית “מבשילה” בדיוק כשהזרע עם המטען הגנטי הנכון ביותר עבורה נמצא ליד?

אז מה תגידו? עדיין מאמינים בפטריארכיה?

מקור: brightside

שתפו עם החברים שתפו עם החברים